תל צפית

תל צפית

בתל צפית שכנה העיר הפלישתית "גת", עירו של גלית ושל אכיש. כאן נלמד על הפלישתים ועל יחסיהם עם דוד מלך ישראל, ולמה ברא הקב"ה משוגעים בעולם.

איך מגיעים

איך מגיעים לתל צפית? ניסע בכביש 383 המחבר בין צומת מסמיה לצומת האלה.

בין מושב גפן לקיבוץ כפר מנחם נפנה דרומה ליער חרובית.

ניסע בכביש סלול אספלט עד סופו, נחלוף על הפניה לתחנת הכח ונמשיך בדרך כורכר טובה לכל רכב, עד שנגיע אל מרגלות התל.

הדרך משולטת לכל אורכה.

ברחבת החניה מתחיל ומסתיים סיורנו.

פירוט

בנושא הפלישתים, אנו מציעים ארבעה מסלולים, עמק האלה-עזקה, אשקלון העתיקה, אבן העזר-ראש העין, עקרון-תל מיקנה וגת. סיור זה מתמקד בעיר הפלישתית "גת" המוכרת כיום בשמה "תל-צפית".

מי היו הפלשתים?

לראשונה הם מוזכרים בספר בראשית בסדר תולדותיו של נח: "וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים, וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים. וְאֶת פַּתְרֻסִים, וְאֶת כַּסְלֻחִים, אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים, וְאֶת-כַּפְתֹּרִים".

מחד הם בניו של מצרים שהוא בנו של חם, מאידך הם מוזכרים סמוך לכפתורים.

הנביא ירמיהו (פרק מז) מנבא על פלישתים: "אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל פְּלִשְׁתִּים, בְּטֶרֶם יַכֶּה פַרְעֹה אֶת עַזָּה. כֹּה אָמַר ה', הִנֵּה מַיִם עֹלִים מִצָּפוֹן וְהָיוּ לְנַחַל שׁוֹטֵף, וְיִשְׁטְפוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ, עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ; וְזָעֲקוּ הָאָדָם וְהֵילִל כֹּל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ. מִקּוֹל שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת אַבִּירָיו, מֵרַעַשׁ לְרִכְבּוֹ, הֲמוֹן גַּלְגִּלָּיו לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים מֵרִפְיוֹן יָדָיִם. עַל הַיּוֹם הַבָּא לִשְׁדוֹד אֶת כָּל פְּלִשְׁתִּים, לְהַכְרִית לְצֹר וּלְצִידוֹן, כֹּל שָׂרִיד עֹזֵר:  כִּי שֹׁדֵד ה' אֶת פְּלִשְׁתִּים, שְׁאֵרִית אִי כַפְתּוֹר. בָּאָה קָרְחָה אֶל עַזָּה, נִדְמְתָה אַשְׁקְלוֹן שְׁאֵרִית עִמְקָם; עַד מָתַי, תִּתְגּוֹדָדִי.  הוֹי חֶרֶב לַה', עַד אָנָה לֹא תִשְׁקֹטִי; הֵאָסְפִי אֶל תַּעְרֵךְ הֵרָגְעִי וָדֹמִּי. אֵיךְ תִּשְׁקֹטִי, וַה' צִוָּה לָהּ:  אֶל אַשְׁקְלוֹן וְאֶל חוֹף הַיָּם, שָׁם יְעָדָהּ".

הנה לנו שוב פלישתים ביחד עם כפתור (המכונה אי!), וזאת בהקשר למקום מגוריהם שהוא דרום-מערב הנגב, אשקלון עזה וכו'.

עמוס שחי לפני ירמיהו אומר (פרק ז): "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה'. הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר". מכאן שהפלישתים אינם מקומיים בארץ ישראל, הם היגרו אליה ממקום אחר.

מתי הגיעו לכאן הפלישתים? כבר בעת יציאת ממצרים (ספר שמות פרק יג) נאמר: "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא", ובהבטחת הארץ (שם פרק כג) שבה התורה ואומרת: "מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ. וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים, וּמִמִּדְבָּר עַד-הַנָּהָר: כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ". "ים פלישתים" משמש כאן כינוי לים התיכון, מכאן שהם באו לכאן עוד לפני כניסת בני ישראל לארצם.

אך בעצם מצאנו אותם כאן עוד לפני כן, כבר בימי אברהם ויצחק. אברהם כרת ברית עם אבימלך (בראשית פרק כא) וגר בארץ פלישתים ימים רבים, ויצחק (שם פרק כו) ירד אל אבימלך בגלל הרעב. זה אומר שהם הגיעו הנה בזמן קדום יותר. האם מדובר על אותו עם, או שמא עמים שונים תחת שם אחד? דעות רבות נכתבו בנושא זה. לצורך הענין אין זה משנה כלל. הרוצה להרחיב יעיין ברמב"ן על הפסוק (דברים פרק ב פסוק כג): "וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה, כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם, וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם".

המחקר נוטה לזהות את האי כפתור עם האי כרתים של ימינו. ממצאים ארכיאולוגים רבים שנמצאו בערי הפלישתים זהים לאלו שנמצאו באיי הים התיכון, זיקה זו אף מופיעה בנביא צפניה (פרק ב): "הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם, גּוֹי כְּרֵתִים; דְּבַר ה' עֲלֵיכֶם, כְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְהַאֲבַדְתִּיךְ מֵאֵין יוֹשֵׁב. וְהָיְתָה חֶבֶל הַיָּם, נְו‍ֹת כְּרֹת רֹעִים וְגִדְרוֹת צֹאן. וְהָיָה חֶבֶל לִשְׁאֵרִית בֵּית יְהוּדָה, עֲלֵיהֶם יִרְעוּן:  בְּבָתֵּי אַשְׁקְלוֹן בָּעֶרֶב יִרְבָּצוּן, כִּי יִפְקְדֵם ה' אֱלֹהֵיהֶם, וְשָׁב שְׁבִיתָם". במחקר האיגפטולוגי (המצרי) מזהים אותם עם "גויי הים" המוזכרים בתעודות רעמסס. "גויי הים" הוא שם כולל לקבוצות שמקורם באיי הים התיכון, אשר פשטו על חופי המזרח התיכון בתקופות הללו, ועלילותיהם מתוארים בתעודות שנמצאו בחפירות שם.

הזכרנו לעיל את אבימלך מלך פלישתים. בתקופת יהושע אנו מוצאים אותם (יהושע פרק יג) נחלקים לחמשה ערים גדולות שבראשם עומד מושל שכינויו "סרן", ערים אלו הם: עזה, אשקלון, אשדוד, גת ועקרון. בתקופת השופטים (פרק ג) הם מוזכרים בין העמים שהותיר הקב"ה בארץ על מנת לנסות בם את בני ישראל, האם ישמרו מצוותיו או לא.

בהקשר לכך מסופר שהם נלחמו עם בני ישראל בימי שמגר בן ענת (שם) ובין תקופת השופטים יאיר הגלעדי ליפתח, עד ששלח הקב"ה את שמשון הגיבור להושיע את ישראל מתחת ידם. וכל עלילות שמשון בפלישתים מתוארות בהרחבה (שם פרקים יג-טז), וכך המשיכו להציק לבני ישראל עד לימי חזקיהו עליו נאמר: "הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה, וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר".

אך שיאן של המלחמות בין פלישתים לישראל היה מסוף תקופת משכן שילה דרך ימי שאול ועד דוד. תקופה ארוכה של התכתשות בלתי פוסקת. היא מתחילה במלחמת אפק שם נשבה ארון האלוקים לאשדוד גת עקרון ושוב לבית שמש וקרית יערים, מלחמה שהביאה לחורבן משכן שילה (שמואל א פרקים ד-ו). היא ממשיכה במלחמת המצפה (שם פרק ז. שימו לב, המלחמה הראשונה החלה באבן העזר שעל יד אפק, המלחמה השניה הסתיימה באבן העזר שעל יד שילה). בהמשך נלחם יהונתן בן שאול בפלישתים אשר בנחלת בנימין (שם פרק יג), ומסתיימת במלחמת דוד וגלית הפלישתי בעמק האלה. שלש מלחמות שונות בתכלית בשלשה אזורים שונים. הראשונה במרכז הארץ ליד ראש העין של ימינו, השניה מזרחית לבית-אל של ימינו והשלישית באיזור בית שמש. בראשונה ניצחו הפלישתים, באחרות ניצחו בני ישראל.

בעקבות ניצחונו של דוד על גלית במלחמת עמק האלה, ניתנת לו מיכל בת שאול לאשה ומתעוררת קנאתו של שאול המבקש להמיתו. דוד נמלט ובסופו של דבר מסתתר (בזהות בדויה) אצל אכיש מלך גת. מסתבר שדוד סבר שזהו המקום האחרון בו יחשוב שאול לחפשו.

בתקופת המעבר שבין מלכות דוד לשאול, חוזר דוד ונלחם בפלישתים השוסים את גרנות העיר קעילה (שם פרק כג), אך יותר משהיתה זו מלחמת דוד בפלישתים, היא היתה מלחמת שאול בדוד, בעקבותיה נמלט דוד והסתתר בשנית בארץ פלישתים אוייביו (שם פרק כו), ושוב אצל אכיש מלך גת! אשר הפעם חשב אותו לבן בריתו ונתן לו את צקלג בה חי שנתיים וארבעה חדשים.

על פשרה של ההסתתרות הראשונה בגת נרחיב מיד, אך לפני כן נשלים את התמונה הכללית.

ימי שמואל מסתיימים ופלישתים נאספים למלחמה עם ישראל בגלבוע, מלחמה בה נפלו שאול ויהונתן בנו, והחלה מלכות דוד, והיא מתארת בהרחבה בסוף ספר שמואל א' ותחילת שמואל ב'.

דוד נלחם בהם פעמיים, בעמק רפאים ובגוב, והוא הכניע אותם תחתיו, עד שבימי שלמה לא נלחמו עוד הפלישתים עם בני ישראל.

שלשה איזכורים נוספים מצינו ביחס לפלישתים והם, שמעי בן גרא הלך לגת כדי לחפש בה עבדיו הנמלטים (מלכים א פרק ב). חזאל מלך ארם נלחם על גת בדרכו להילחם בירושלים: "אָז יַעֲלֶה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, וַיִּלָּחֶם עַל גַּת וַיִּלְכְּדָהּ, וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת עַל יְרוּשָׁלָיִם. וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׁוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת-קֳדָשָׁיו, וְאֵת כָּל הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית ה', וּבֵית הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלָיִם" (שם ב' פרק יב), וחזקיהו מלך יהודה כבש את ארץ הפלישתים:"הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה, וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר" (מלכים ב פרק יח).

במסעי החורבן של סרגון וסנחריב מלכי אשור חרבה גת, ומאז נשארה שוממה שנים ארוכות.

זיהויין של ערי הפלישתים לא היה קל, בעוד אשדוד אשקלון ועזה היו יחסית קלות לזיהוי, הרי שזיהויין של עקרון וגת היה מסובך יותר (לשאלת מיקומה של עקרון נדון בסיור לעקרון-תל מיקנה), תחילה זוהתה גת בתל עירני הסמוכה לקרית גת, קיבוץ גת והעיר קרית גת של ימינו נקראו על שמה), אך בחפירות שהתקיימו בתל לא נמצאו ממצאים מתקופה זו. רק משנערכו חפירות בתל צפית הוברר כי הן תואמות לחלוטין את זיהוייה כגת הפלישתית. זיהוי זה מסתמך הן על ממצאים שהוצאו מהתל והן על מערכת המצור (החפיר והמגדלים) שנמצאו סביבה, מערכת אדירה שמיוחסת לחזאל מלך ארם שכבש את גת כפי שהזכרנו לעיל.

לאחר חורבנה של גת סופחה לאשדוד, וכך מספר סרגון מלך אשור: "על אשדוד גת, ואשדוד ים צרתי".

לפני כשמונה מאות וחמישים שנה הקימו הצלבנים מצודה בשם "המצודה לבנה" או "המשמר הלבן" על ראש התל , זאת על שם סלעיו הבוהקים בלבן חיוור.

לאחר מכן נהרסה המצודה, ובהמשך שכן עליו כפר ערבי בשם "תל א-צאפי", כפר זה נכבש ונהרס לאחר שתושביו נמלטו, מיד אחרי קום המדינה.

כאן נבוא לבאר את הסתתרותו הראשונה של דוד בביתו של אכיש.

פרשה זו מתוארת בנביא (שמואל א' פרק כא) כך: "וַיָּקָם דָּוִד וַיִּבְרַח בַּיּוֹם הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל, וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת. וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ אֵלָיו, הֲלוֹא זֶה דָוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ, הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָו. וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְבָבוֹ, וַיִּרָא מְאֹד מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת. וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם, וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם, וַיְתָו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ. וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל עֲבָדָיו, הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ, לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי. חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי כִּי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי, הֲזֶה יָבוֹא אֶל-בֵּיתִי. וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם". היא מונצחת אף במזמור תהלים (פרק לד): "לְדָוִד, בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ, וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ. אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת, תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי. בַּה' תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי, יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ. גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו. דָּרַשְׁתִּי אֶת ה' וְעָנָנִי, וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי. הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ, וּפְנֵיהֶם אַל יֶחְפָּרוּ. זֶה עָנִי קָרָא וה' שָׁמֵעַ , וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ. חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם".

כזכור, נדרשנו לעיל לשאלה האם הפלישתים של ימי הממלכה הם צאצאי הפלישתים של ימי האבות, ואכן שינוי שמו של המלך הפלישתי מאכיש לאבימלך מעורר שאלה זו, בעקבותיה הוא נדרש (מדרש שוחר טוב על תהלים): "וכי אבימלך היה שמו, והלא אכיש היה שמו? אלא שהיה צדיק כאבימלך". ורש"י מפרש בדרך נוספת: "כך כל מלכי פלשתים נקראים, וכל מלכי מצרים פרעה, ואע"פ ששמו אכיש קורין לו אבימלך".

נשוב לעניננו, המדרש (שוחר טוב שם) מבאר את העומד ברקע לסיפור המתואר בנביא ובתהילים: "לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך וגו'. זהו שאמר הכתוב "את הכל עשה יפה בעתו" (קהלת פרק ג)… דבר אחר: את הכל עשה יפה בעתו. כל מה שעשה הקב"ה לעולמו עשה יפה, אמר דוד להקב"ה כל מה שעשית יפה עשית חוץ מן השטות הזה. אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם מה הנאה יש לעולם מן השטות הזו, שאדם מהלך בשוק ומקרע כסותו, והתינוקות רצין אחריו ומשחקין עליו, זה נאה לפניך? אמר ליה הקב"ה על שטות אתה קורא תגר, חייך שתצטרך לה… אמר לו הקב"ה תצטער ותתפלל עליה עד שאתן לך ממנה, לא עשה דוד עד שהלך אצל אכיש, וכן הוא אומר ויקם דוד ויברח ביום ההוא מפני שאול ויבא אל אכיש מלך גת. אמר ליה הקב"ה: דוד אצל אכיש אתה הולך, אתמול הרגת את גלית, והיום אתה הולך אצל אכיש וחרבו בידך, ואחיו של גלית שומר ראשו של מלך היה, ועדיין לא נסתפג דמו של גלית, ואתה הולך אצלו? כיון שראו אותו היה אגיסו בא ברגליו, אמר לו הרי דוד, שהרג אחיך בא אצל אכיש. אמרו לו נהרוג למי שהרג אחינו. אמר להן אכיש ולא במלחמה הרגו, ואילו אחיכם הרגו לא במלחמה היה הרגו, ועכשיו שהרג זה את אחיכם, לא כך התנה עמו, אם יוכל להלחם אתי והכני? אמרו לו אם כן עמוד מכסאך, שהמלכות לדוד, וכן הוא אומר הלוא זה דוד עבד שאול מלך ישראל. ואנחנו נהיה עבדים לו. הכוהו בדברים. באותה שעה נתיירא דוד, ואמר "יום אירא אני אליך אבטח" (תהלים פרק נו), התחיל מבקש דוד ומתפלל ואמר רבונו של עולם ענני. באותה השעה, אמר ליה הקב"ה מה אתה מבקש? אמר לפניו תן לי מאותו השטות שבראת. אמר לו הקב"ה לא אמרתי לך בז לדבר יחבל לו, והשטות אתה מבקש? לכך נאמר: לדוד בשנותו את טעמו. לפני אבימלך. וכי אבימלך היה שמו, והלא אכיש היה שמו? אלא שהיה צדיק כאבימלך. כיון ששמע כן נתיירא ונתבהל, ואמר שמא נתחייבתי כלייה, לכך נאמר וישם דוד את הדברים האלה בלבבו וירא מאד מפני אכיש. עשה עצמו כשוטה ומשנה את טעמו, שנאמר וישנו את טעמו בעיניהם ויתהולל בידם ויתו על דלתות השער. היה כותב על הדלתות ואמר אכיש מלך גת חייב לי מאה רבוא, ואשתו חמשים רבוא, ובתו של אכיש היתה היא ואמה שוטות, והיו צועקות ומשטות מבפנים, ודוד היה צועק ומשתטה בחוץ, אמר להם אכיש לעבדיו חסר משוגעים אני כי הבאתם את זה להשתגע עלי? באותה שעה שמח דוד שמחה שיצא לו השטות מתוך השמחה, ועשה את השירה הזאת באלפ"א בית"א. אמר להקב"ה כמה טובה היא השטות, דכתיב אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי, בעת חכמה ובעת שטות, וכן את מוצא בתחילת בראשית, וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (בראשית פרק א).

הלקח המרכזי הנלמד ממעשה זה  הוא השליחות אותה נושאים על גבם האנשים החריגים בחברה. היות תופעת החריגות (במקרה זה השגעון) נפוצה כל כך, משמשת כלי בידי הקב"ה להקים את מלכות דוד משיח ה', ומכאן החובה המוטלת עלינו לכבדם במיוחדותם זו.

מרחבת החניה של תל צפית, נביט אל עבר ערוץ נחל האלה דרכו הגענו, בתוך הערוץ נוכל לראות את בית הבאר של הכפר הערבי א-צאפי, הבאר אגרה את מימיו של הנחל ושימשה למי שתיה, במורד הנחל נוכל לראות את המתקן המודד את ספיקתו בימי גשם.

בסמוך לרחבה נוכל לראות כמה ריבועי חפירה, אלו בורות ארכיאולוגים בהם נחפרת והולכת ומתגלה לנו צפונותיה של גת. במקום מסוים זה עבר החפיר אותו הקים חזאל מלך ארם במסגרת כיבוש העיר.

ניכנס בשער ונצעד בשביל הירוק.

בדרכינו נשים לב למחשופי הסלע הלבנים, זהו סלע קירטון רך, שקל מאוד לחצוב בו בורות, כשנעבור על ידו ניגע בו ונראה איך הוא מתפורר למגע הציפורניים. על שם המחשופים הלבנים נקרא המקום א-צפי (=הטהור, בערבית).

תל צפית

נפנה עם השביל ימינה, לאורך השביל הוצבו שלטים ועליהם פסוקים מספרי הנביאים בהם מוזכרים הפלישתים והעיר גת, בדרכינו נעבור ליד קטעים מהחפיר שעדין קיימים בשטח.

השביל פונה מערבה ועוקף, את העיר כדי לאפשר עליה מתונה אל ראש התל.

סלע התלכיד (קונגלומט) הניצב בפתח אחד הבורות מאפשר הצצה לתופעה מרתקת, אבנים קטנות מכמה סוגים ובהם מאובנים התלכדו לסלע אחד חזק וגדול. נביט בו וננסה לזהות את חלקיו.

בדרכינו למעלה נגיע לשלט האומר כי במקום מערות קבורה, אלו בעצם קברים מתקופות שונות, מעליו נוכל לראות שני בורות מים, זהירות! הבורות פתוחים והנפילה מסוכנת. בבור הרחוק יותר נוכל לראות את שרידי המדרגות והטיח שמלמדים על יעודו של הבור.

נמשיך לטפס, נחלוף על פני בורות חפירה שעדין נחפרות, נציץ בהם וננסה להבין מה אנחנו רואים. נכון שכמעט כלום? יופי, זהו מותר הארכיאולוג המלומד על פני האדם הפשוט, וזהו הפער שבין הממצא למסקנה. בסופו של כל יום חפירה, יושבים הארכיאולוגים ומנסים לנתח את פשר הממצאים, אך לא רק שרידי קירות נמצאו כאן, אלא בעיקר חפצים מסוגים שונים, ואותם הרי לא השאירו בשטח.

הגענו אל ראש התל, במקום הוקמה רחבת תצפית ושילוט המכוון אותנו אל עבר ארבעת ערי הפלישתים הנוספות, עזה ואשקלון בדרום מערב, אשדוד בדרום, ועקרון בצפון מערב. למעט עזה, את כולן ניתן לראות מכאן בעין בלתי מזויינת.

כמו"כ ניתן לראות את קרית מלאכי (אשדוד מאחוריה), את רחובות וגדרה, ואפילו את גגותיה של העיר מודיעין המסתתרת מאחורי תל גזר והישוב כרמי יוסף.

מהעבר השני נשקפים בתיה של רמת בית שמש והגבעות המיוערותת של אזור בית ג'וברין. אכן גת היתה נקודה אסטרטגית לשליטה בכל המרחב הפלישתי של הימים ההם.

סמוך אלינו שרידים מעטים, אלו שרידי המבצר הצלבני שהוקם דרכם של מבצרים בראש התל, למטה מהם קבר מוסלמי חדש (על פי שבר מצבה שמצאתי במקום הוא מת בשנת תש"ב), ושרידי מגדל המסגד של תל א-צאפי, לאחר ששבענו מהנוף, נתחיל לרדת, נחלוף על פני שטחי חפירה נוספים, באחד מהם נמצא שבר של קערה מחרס ועליו המילים "אלות" "לת" הן מזכירות לנו מעט את השם "גלית" שחי במקום זה.

בדרכינו נחלוף על פני שרידים נוספים של החפיר הארמי, בורות מים (זהירות!) עד שנגיע לפיצול שבילים, נפנה שמאלה בשביל הכחול, ונרד במורד התל, נחלוף בתוך משוכת שיח צבר (זהירות לא לגעת, זה כואב) עד שנגיע אל הבורות שראינו בתחילת הדרך, נעלה אליהן ונבחן אותן. נראה כי הם שימשו למגורים ולא כבורות מים, נשים לב לשקעים הקטנים שבקירות הבור. למה הן שימשו? מי ידע.

לאחר מכן נרד עוד כמאה מטרים ונגיע בחזרה אל רחבת החניה. וזה הקישור ל  האתר הרשמי של משלחת החפירות לתל צפית

תל צפית

דגשים

  • בשטח בורות פתוחים, אין לסטות מהמסלול המסומן בשטח ולא לקצר שבילים.
  • הביקור בתל צפית מתאים לחובבי ארכיאולוגיה והיסטוריה תנ"כית בלבד

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. יהודה

    האם זה נכון שבתל צפית ישנו מבנה הרוס שעמד בעבר על שני עמודי אבן גדולים אותו מזהים עם המקום אותו לפת שמשון בשני זרועותיו

    1. NelAdmin

      לא שמענו על זה

כתיבת תגובה

סוג המסלול

מסלול מעגלי

רמת קושי

משפחות

על המסלול

לחצו לניווט

מחפשים מורה דרך לטיול הבא שלכם? מלאו את הטופס הבא או חייגו 052-4282461