בע"ה יום שישי כ"ח חשון תשע"ה, 21/11/2014     הוסף למועדפים
סוג: אתר היסטורי, מוזיאון, בית כנסת, מרכז מבקרים נושא: היסטוריה, דת, ארכיאולוגיה, יישוב קדום, בילוי מחיר: בתשלום עונה: כל השנה מים: אין מפת סימון שבילים: 11 - דרום מדבר יהודה וים המלח
מזג האוויר באזור: 18

סוסיא

הדפס דף זה

תקציר:

עיר יהודית מתקופת התלמוד, סיור לימודי על מאפייניה היהודיים של עיר (בית כנסת, קבורה, מקוואות ועוד). מומלץ בכל ימות השנה אך בעיקר בחופשות כשמתקיימות במקום פעילויות.
  • הרחוב הראשי בסוסיא
  • בית הבד בסוסיא
  • מקוה טהרה בסוסיא
  • מערת הקבורה בסוסיא
  • בתי העיר בסוסיא
  • בימת הקריאה ואחד הפסיפסים
  • מבט מתוך בית הכנסת אל הפתח
  • כתובת הקדשה בסוסיא
  • מערת המילוט בסוסיא
  • בית הכנסת

איך מגיעים:

ניסע בכביש 60 מבאר שבע לכיוון חברון. אחרי מיתר נעבור דרך מחסום כרמים ונמשיך ישר בכביש 60 (ימינה בכיכר) עד כביש 317, בו נפנה ימינה ונחלוף על פני אזור התעשיה מיתרים עד הישוב סוסיא.

מעט אחרי הישוב נפנה שמאלה ואחרי כק"מ נגיע לאתר.

הבאים מת"א, יסעו בכביש 40 ובצומת להבים יפנו שמאלה לכביש 31 עד צומת שוקת, ומשם שמאלה בכביש 60 כמתואר לעיל.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הסיור באתר מתנהל לאורך הרחוב הראשי מאזור הקופה ועד בית הכנסת ואחריו.

מיד בכניסה נראה את אחד מתוך עשרות בורות המים שנמצאו במקום. נחלוף על פניו ונגיע למערת הקבורה. ניכנס דרך שער העיר ונפנה ימינה לשכונת בתי החומה ולמקוואותיה. נמשיך הלאה למערת היוצר, וניכנס למערת הקשת, ממנה נצא דרך צידו השני (השמאלי) של הרחוב.

נמשיך הלאה, וניכנס אל המערה הציבורית, וניכנס בשערי בית הכנסת.

לאחר שנצפה מרחבת הכניסה, נעלה במדרגות שמשמאל ונצא מאחורי המבנה אל בית הבד.

מכאן נרד בחזרה, נחלוף על פני צידו הצפוני של בית הכנסת ונרד למטה, נפנה שמאלה וניכנס אל מערת המילוט ממנה נצא שוב ברחבת חצר בית הכנסת.

כאן מסתיים סיורנו.

מידע כללי:

סוסיא שוכנת בדרום הר חברון, בין בקעת ערד ממזרח לשפלת יהודה במערב, בשטח בעל אקלים מדברי למחצה.

על סוסיא לא ידוע לנו הרבה. היא לא מוזכרת במקורות הקדומים. אפילו מקור שמה לא ידוע לנו (משערים שהוא ע"ש צמח השוש הגדל בסביבה) אך ממצאיה הפיזיים מעידים עליה.

מהעדר איזכורא באונומסטיקון (ספר השמות) של אובסביוס, נראה שקמה במאות החמישית, וממצאי החפירות נראה שננטשה במאה השמינית בעקבות התחזקות השלטון המוסלמי.

ישובים יהודיים אחרי באזור זה שכונה "דרומא", דוקא מוכרים לנו. בחלקם נמצאו שרידי בתי כנסת מפוארים, איתרע מזלה של סוסיא שכל מה שאנו יודעים הוא מתוך מה שיש בה, ויש בה כל מה שמאפייין ישוב יהודי המקפיד על ההלכה, וזה ייחודה.

הראשון שהבחין בה היה הנרי ב. טריסטראם בשנת תרכ"ד (1864) ואחריו הארכיאולוג ויקטור גרן והבריטים. אך חפירות מסיביות החלו רק אחרי מלחמת ששת הימים. חפירות שנמשכו עד שנת תש"ס (200) ובמידה מסוימת ממשיכות גם כיום. 

עוד על סוסיא, כאן וכאן.

פירוט:

 בורות המים

 בהיות סוסיא יושבת באזור מדברי יבש, הרי שכל טיפת מים חיונית להמשך החיים.

תושבי סוסיא אגרו את כל הנגר העילי שזרם על הגגות וברחובות. תעלות היטו את הזרימה אל בורות שנחצבו בסלע הגיר הקשה.

על פי הבור הוקמה חוליה שתפקידה לשמור על נקיון המים ולמנוע נפילת עוברי אורח, עליה הונחה אבן גדולה שמנעה את זיהום המים ואידויים.

גלילת האבן הכבדה מעל פי הבאר הייתה מלאכה שהצריכה כוחות משותפים, עיין מעשה יעקב ורחל.

חז"ל שמו בפי דוד המלך ויועציו דו שיח מרתק: "א"ר שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו. מיד היה עומד ועוסק בתורה, עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה! אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחוליתו. אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד" (בבלי מסכת ברכות דף ג). אין הבור מתמלא מחוליתו, שהרי כמות המים היורדת על פי החוליה מעטה היא מכדי למלא את הבור, ובנמשל, אין בני ישראל יכולים להתפרנס זה מזה, אלא זקוקים למקור הכנסת מבחוץ.

מערת הקבורה

מערת הקבורה הוקמה מחוץ לעיר, כדי למעט את הטומאה. עובדה זו ראוייה לציון, שהרי סוסיא פעלה בתקופה שלאחר חורבן הבית, ובכל זאת שמרו תושביה על דיני טומאה וטהרה.

חז"ל (בבלי מסכת בבא בתרא, פרק ב' משנה ט') קבעו את מקום הקברות ביחס לעיר: "מרחיקין את הנבילות, ואת הקברות, ואת הבורסקי מן העיר חמישים אמה. אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר. רבי עקיבה אומר: לכל רוח הוא עושה, חוץ מן מערבה, ומרחיק חמישים אמה". 

שתי הלכות נאמרו כאן. האחת באשר למרחק מן העיר, השניה באשר לכוון. בית הקברות של סוסיא נמצא ממזרח לעיר והוא מחוצה לה. ממש כפי שמצווה ההלכה.

שער העיר

 סוסיא הוקפה בחומה (על כך בקטע הבא), שער העיר סוסיא בנוי בפשטות גמורה. אין בו לא מגדלים ולא בית שער. נראה כי בשעת הקמתה לא חששו תושביה יתר על המידה, והסתפקו בשער פשוט המוביל ישירות אל הרחוב הראשי.

מנהרת המילוט ושאר אמצעי המיגון שנראה בהמשך, נוצרו בתקופה מאוחרת יותר.

שכונת בתי החומה

מיקומה של סוסיא בספר, מחייב הגנה מפני שוסי המדבר. אמנם לא הוקמה מערכת מיגון מסיבית דוגמה הערים הבצורות, וסוסיא אף הוקמה במישור ולא על גבי תל, ובכל זאת הקומה חומה סביב לה, חומה זו נוצרה מהקיר החיצוני של הבתים. חומה מסוג זה מצאנו גם ביריחו ("כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת". יהושע פרק ב') ואפילו בתקופה הנוכחית (שכונותיה הראשונות של ירושלים שמחוץ לחומות נבנו כחצרות סגורות).

השכונה מורכבת מחצרות שסביבן בתים שהורכבו מחדר או שנים. בחדרים אלו גרו בני הבית, ובחצר המשותפת התנהלו כל המלאכות, החל מבישול ועד הכנת בגדים.

בחצרות היו מקוואות טהרה. אלו בורות מים שנועדו לרחצה וטבילה, ובהם לפחות 700 ליטר מים שאינם שאובים אלא נקווים לבור ע"י רשת תעלות וחריצים בסלע.

בקיומם של מקוואות אלו מאות שנים לאחר החורבן מעיד על אדיקותם הדתית של תושבי סוסיא.

בפתח אחד הבתים נוכל לזהות חריץ שיתכן ושימש למזוזה, מעליו אבן כותרת ששתי מנורות חרוטות בו ובצד מקוה טהרה, אלו שלושת הסימנים המובהקים לישוב יהודי (שלושת המ"מים).

מערת היוצר - מערת הקשת

 החיים באזור המדברי קשים בשל שינויי הטמפרטורה הקיצונית בין יום ללילה ובין קיץ לחורף. נוח יותר לקיים חלק מהפעילות (מגורים, אחסנה ועוד) מתחת לפני הקרקע.

בשטח העיר מערות רבות, חלקן משמשות כיום להדגמת מלאכות יצירה שונות כמו קדרות, טוויה, אריגה ועוד.

בעבר שימשו אלו למגורים, ניתן לראות את מתקני המים, לאיחסון בעלי החיים, ניתן לראות את סימני הפיח על התקרה וכדומה.

מול בית הכנסת נמצאת המערה המכונה "ציבורית".

זו מערה גדולה שנראה ששימשה לכמה משפחות. המשקוף שמעל הפתח מעוטר במלבן בעל שתי אוזנים משולשות. ובמנורה בעלת שבעה קנים.

בית הכנסת

בית הכנסת בנוי בראש הישוב, ממש כפי שקובעת ההלכה (תוספתא מסכת מגילה פרק ג'): "אין בונין אותו אלא בגובהה של עיר, שנאמר (משלי פרק א') בראש הומיות תקרא". ופתחו למזרח (שם): "אין פותחין בתי כנסיות אלא למזרח, שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח, שנאמר (במדבר פרק ג') והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה וגו'".

בבתי כנסת רבים (בעיקר בצפון הארץ) לא הקפידו על הלכות אלו, אולי מסיבות טכניות.

בניגוד לשער העיר, הרי שמתחם בית הכנסת היה מבוצר ברמה גבוהה. בחזית ישנה חצר העשוייה להיחסם ע"י שתי אבני גולל (אחת בחזית והשניה בדרום), סוג של אבטחה. בפינתה הדרום מזרחית פתח מערת מילוט שבהמשך נגיח דרכה, וכל חומותיה עבות. רחבו של קיר בית הכנסת מגיע ל 3 מטרים!!!.

שורת עמודי קשת תוחמת את החצר, בצד הדרומי (שמאלי) גומחת מחראב, שריד למסגד מוסלמי שהוקם על חורבות בית הכנסת, ואחריו שטיח פסיפס ובו כתובת ההקדשה לתורם הנכבד.

מהחצר נעלה בשורת מדרגות אל פתח בית הכנסת שהיה מורכב משלשה שערים ובהם דלתות. נצפה אל תוך חלל בית הכנסת.

בינינו לבין אולם בית הכנסת, מעין אכסדרה רחבה ובה כמה כתובות. מימין, כתובת הקדשה שעוסקת בפרקליט ובעד, משמאל שרידי כתובת ממנה ניתן לזהות רק את המילה "חומה", ובמרכז כתובת הקדשה נוספת ובה שברי תאריך כפול, הן לבריאת העולם והן לשמיטה, אולם הכתובת כה חלקית עד שלא ניתן לפענח באיזו שנה מדובר. מימינה גומה עגולה שלא ברור מה טיבה, אולם ודאי שנוצרה אחרי הפסיפס שכן היא נוגסת בו.

בית הכנסת הוא מהטיפוס הרוחבי, כלומר החזית והעורף רחבים מהצדדים. סביב קירות בית הכנסת שורות ספסלים, ובצד הצפוני הפונה לירושלים בימה כפולה. ניתן לשער שהמרכזית שימשה לארון קודש (שרידיה, כולל חלקי סורג ומנורות שיש, מוצגים במוזיאון ישראל שבירושלים) והימנית להנחת ספר התורה בשעת הקריאה.

ריצפת בית הכנסת עשויה פסיפס, חלקו הגדול נהרס כנראה בזדון ע"י המוסלמים שביקשו למחות זכר לציורי החיות האסורות עליהם, אך ניתן לזהות כמה וכמה סצינות. בהם חזית של היכל ומנורות, גלגל המזלות ועונות השנה, וכמה שטיחים רבועים. בין השרידים ניתן לראות זנב של חיה (אריה?) והאותיות א-ל (דניאל?)

לא ברור מה היה מראה גג המבנה, שכן האולם ריק מעמודים. יש מי שמשער שהגג היה קשתי ולא משופע, הוכחה לכך ניתן לראות בעובי הקירות שנדרש כדי להחזיק גג כה כבד.

בית הבד

בתוך המערה מספר מתקנים לעצירת שמן, ביניהם "מפרכה" (מתקן לריסוק הזיתים) המורכבת מ"ים" ו"ממל", "בד" ו"אבני בתולות", וכן "עקלים".

מערת המילוט

מערה גדולה שמנהרת מילוט יוצאת מהדופן השמאלית שלה, ומגיעה עד לחצר בית הכנסת.

אורך המנהרה כ 80 מטרים.

חלקה ניתן למעבר בקומה זקופה, בחלקה יש להשתופף, ולעיתים יש צורך להשתחל או לדלג. המנהרה מוארת לכל אורכה בתאורה חשמלית, אין סיכוי לטעות או ליפול. אך הכניסה לסובלים מפחד מקומות סגורים או חולי לב, עלולה להיות בלתי נעימה.

האתר ובו פרטי הכניסה, שעות ומחירים

35.104231.4045
תגובות
הוסף תגובה:
שם:
כותרת:
תגובה:
שאלת אבטחה: