דרך האבות היא הדרך ההולכת לאורך גב ההר מהצפון באזור ג'נין ודותן, דרך בית אל ירושלים וחברון ועד לבאר שבע. בדרך זו עברו אבותינו מהגיעם לארץ ועד ירידתם למצרים, ולאורכה ארעו הסיפורים המתוארים בספר בראשית.

בדרומה של ירושלים עברה הדרך בקו פרשת המים מאזור רח' המלך דוד ועד דרך חברון הנושקת לבית לחם.

מצד אחד נשקפים נופי שפלת יהודה ובצד השני ספר המדבר, מדבר יהודה ים המלח ועבר הירדן.

החפירות שבוצעו בעת הקמת קיבוץ רמת רחל חשפו ישוב שהתקיים במקום לאורך מאות בשנים ואשר לא היה ידוע על קיומו.

מצודה גדולה מוקפת חומת סוגרים מתקופת מלכי יהודה, וילה גדולה מהתקופה הרומית (נבנתה ע"י הלגיון העשירי, זה שהחריב את בית המקדש השני) מכלול מבנים נוצריים מהתקופה הביזנטית, וישוב קטן בתקופה המוסלמית.

קיבוץ רמת רחל הוקם בשנת תרפ"ו (1926) ע"י חברי גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור הי"ד, ונחרב במאורעות תרפ"ט (1939), הקיבוץ שנקרא ע"ש רחל אמנו הקבורה בדרך אפרתה הסמוכה הוקם מחדש בשנת תרצ"ג (1933) ונחרב בתחילת מלחמת העצמאות (תש"ח-1948) לאחר ששני צבאות ערב מצרים וירדן נלחמו על כיבושו, 15 איש בהם אזרחים וחייל נפלו בקרבות, אך הם לא הצליחו.

שטח הקיבוץ הפך למובלעת צרה בקצה הדרומי של העיר, מול שטח ירדן מוקף מכל עבריו עם גישה צרה צפונה לכוון שכונת תלפיות.

בחול המועד תשי"ז (1956) נערך במקום כינוס שעסק בידיעת הארץ, חייל ירדני מן המוצב ששכן מדרום לקיבוץ פתח באש ורצח ארבעה מן המשתתפים, שעה שעמדו על גג מאגר המים וצפו בנוף, הי"ד.

לימים התחדשו החפירות והן נמשכות למעשה עד עצם היום הזה.

על ממצאי החפירות ניתן ללמוד כאן.

עד למלחמת ששת הימים עבר קו הגבול משלשת צידי הקיבוץ, במזרח, בדרום ובמערב. קו הגבול המזרחי לא היה אלא שדה מוקשים צר (כעשרים מטרים) ששני מוצבים שכנו משני צידיו. המוצב הירדני כונה "הפעמון" ע"ש צורתו.

במהלך המלחמה נערך במקום קרב הבקעה משני, במהלכו נפלו מספר חיילים הי"ד, שדה המוקשים פונה רק לפני כעשר שנים.

מומלץ לסייר בשני המוצבים ולראות איך נראה צד אחד בעיני השני, ממרחק כה קרוב.

כאמור החפירות עדין לא הסתיימו. אך האתר משולט וממופה בצורה שמאפשרת להבין את מה שידוע מתוך החפירות על מבנה האתר וייעודו לאורך השנים.

ישנה כוונה להפוך את מאגר המים למוזיאון על תולדות המקום, אך בשלב זה אין אפשרות לעלות לגגו.