"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר, קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ, אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו, שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה; וְנִשְׁתַּחֲוֶה, וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם." (בראשית פרק כה).
אברהם יצא אל העקידה מבאר שבע (או מחברון) וחזר אליה (ולחברון). הנחה מקובלת בהחלט היא שהוא הלך בדרך גב ההר, זו ששימשה לאורך כל הדורות כציר ההליכה העיקרי באיזור (במקביל לדרך החוף=ויה מאריס, ולדרך המלך שהליכה בעבר הירדן) ואשר על בסיסה סלול כיום חלקו העיקרי של כביש 60 מבאר שבע דרך הר חברון גוש עציון ירושלים והלאה עד ג'נין ועמק יזרעאל.
שרידים של דרך זו נתגלו בכמה וכמה מקומות, אחד מהם הוא זה שלאורכו נסייר, ואשר בו נגלית לראשונה ירושלים לעיני הנוסע. דרך זו היתה בשימוש בתקופת הבית השני ולאחריה. ניתן להוכיח זאת על פי המקוואות שנמצאו לאורכה ואשר העדר ישוב כל שהוא בקרבת מקום מאפשר להניח שהן נועדו לשימוש עולי הרגלים שהטהרו לפני הגיעם ירושלימה. אבני המיל שנמצאו לצידה מוכיחות כי דרך זו הייתה בשימוש בתקופה זו.
לאורך קטע זה נגלה כמה וכמה אתרים קדומים.
נוה דניאל:
הישוב שוכן על אדמה יהודית שנרכשה בשנת תרצה (1935) מידי תושבי אל-חדר הסמוכה ונמכרה לקק"ל בשנת תש"ג. הוא נוסד בחודש תמוז תשמ"ב (1982) כתגובה לרצח הקדוש אבי קור הי"ד בבית לחם.
שמו של הישוב מנציח את שיירת נבי דניאל אחרונת השיירות לגוש עציון הנצור שנסעה ביום יא אדר תש"ח, ואשר נתקלה בחסימה ערבית ליד קבר השייח נבי דניאל שעל הציר בו נסענו, בקרב שהתפתח במקום נהרגו 14 לוחמים ועשרות נפצעו.
מקוה טהרה כפול:
"כל הכלים הנמצאים בירושלים. דרך ירידה לבית הטבילה, טמאים; ודרך עלייה, טהורים" (מסכת שקלים פרק ח משנה ב). ההפרדה בין היורדים לטבול לעולים מן הטבילה נעשתה כדי שלא יגעו זה בזה ויטמא היורד את העולה.
אבן מיל:
לפנינו שני אבני מיל. הראשון הוא מס' 11 מירושלים, והשני 12. מספר האבן חרוט על גביה.
ביתר עילית:
עיר חרדית הוקמה בשנת תשמח על בסיס ישוב דתי לאומי בשם זה שהוקם במקום כמה שנים לפניו, והוא נקרא על שם העיר הסמוכה ביתר (כיום ישוב ערבי בשם בתיר) שם התרחש מרד בר כוכבא.
גוש עציון:
ההתיישבות בגוש עציון החלה בשנת תרפז (1927) עם הקמת הישוב מגדל עדר, ונחרב בארועי תרפט (1929). שוב חודש לאחר כמה שנים ע"י שמואל הולצמן (שעברת את שמו מהולצמן לעציון), ושוב נחרב.
בשלישית חודש הישוב במקום בשנת תש'ג (1943) עם הקמת כפר עציון, ובהמשך שלשה ישובים נוספים, רבדים, משואות יצחק ועין צורים. אך ננטש ערב הקמת המדינה (ד' אייר תש'ח).
ברביעית חודשה ההתישבות אחרי מלחמת ששת הימים, ומאז היא מונה כ4,000 תושבים ב18 ישובים (לא כולל את אפרת שהיא מועצה נפרדת, ואת ביתר עילית שהיא עיר עצמאית).
ארבעת ישובי הגוש שפונו ערב הקמת המדינה, הוקמו מחדש, עין צורים ומשואות יצחק ליד קרית מלאכי, רבדים בנחל שורק, וכפר עציון בניר עציון שלחוף הכרמל. אך בני כפר עציון שבו ראשונים לגוש החרב ובעקבותיהם באו רבים ובנו מחדש את החורבות, בעין צורים וברבדים נבנה קיבוץ ראש צורים, על חורבות משואות יצחק נבנתה בת עין, ובמרכזם, סביב ישיבת ההסדר, הוקם הישוב אלון שבות.
ממערב לשער הכניסה לאלון שבות ניצב עומד עץ אלון עתיק. גילו מוערך בכ 600-700 שנים. עץ זה היה מקור לכיסופיהם של בני הגוש שנעקרו ממנו. במשך 19 שנה עמדו הם על קו הגבול בדרום מערב ירושלים וצפו אליו בגעגועים. משהתגשמהתפילתם במלחמת שש הימים, מיהרו וקראו למקום אלון שבות.
סביב האלון נמצא כיום אתר הנצחה לארבעת הישובים, שלשה דתיים ואחד (רבדים) חילוני.
ישיבת הר עציון:
ישיבת ההסדר הר עציון הוקמה ע"י חנן פורת שהביא אליה את הרב יהודה עמיטל זצ"ל לעמוד בראשה. בהמשך הדרך הביא הרב עמיטל זצ"ל מארה"ב את שותפו יבל"ח הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א. ישיבה זו מהוה דגל לישיבות ההסדר. בראשה עומדים כיום שלשה רבנים המכהנים בצוותא (מודל ייחודי לישיבה זו) והם נבחרו לתפקידם ע"י ועדה בלתי תלויה, בהגיע מייסדי הישיבה לגיל הגבורות. העברת הדגל בין הדורות היא מאורע בלתי רגיל ונדיר ביותר, ועל כך גאוותם.
המבנה המרכזי של הישיבה הוקם בשנת תשל"ט, והוא ייחודי ומרהיב ביופיו. במבנה בית מדרש מפואר בעיצוב ייחודי וספריה מהגדולות שבישיבות, והיא כוללת ספרים וכתבי יד נדירים. בכניסה לרחבת בית המדרש ישנו גן ארכיאולוגי ובו מתקנים חקלאיים שנתגלו בחפירות לקראת הבניה.