סיפורה של חוות חפציבה מתחיל בשנת תרס'א (1891) עת רכש יהושע חנקין את אדמות חדרה, חמש עשרה שנה מאוחר יותר רכש ממנו אהרן אייזנברג את אדמות החווה.

בשנתים הראשונות נהגו הפועלים להגיע מידי יום אל החווה, ובלילה שבו לביתם שבחדרה.

בשנים אלו בנו את מבני החווה, בריכת המים והמבנים החקלאיים.

בשנת תרע"ב (1912) עמדו על תילם שמונה בתים שנועדו למגורי המשפחות, וזו הייתה ראשיתה של המושבה. אך בזו לא תמו הענינים, פרוץ מלחמת העולם הראשונה ומכת הארבה שארעה בשנת תשע"ה (1915) פגעו קשות בחווה, חלק מהפועלים גוייסו לצבא הטורקי, הציוד הוחרם לטובת המלחמה ולבסוף היא התפרקה בשנת תרפ"ב (1929), הפועלים ששהו עדין בחווה פנו לעמק יזרעאל והקימו בו את קיבוץ חפציבה.

נסיונות נוספים לשיקום החווה נעשו בשנים שלאחר מכן, עד שלבסוף היא שימשה לאימוני ההגנה והפלמ"ח, הדבר היחיד שהמשיך לפעול בחווה היה מתקן שאיבת המים שהשקה את המטעים של החווה.

בראשית שנות ה 90 (תש"ן ואילך) רכשה חברת החשמל את שטח החווה בכדי ליצור חיץ בין תחנת הכח "אורות רבין" לבתי העיר חדרה.

משנכנסה חברת החשמל לחווה התבררו ממדי ההזנחה וההתפוררות של מבניה.

בשנת תשנ"ח (1998) החלו עבודות ההצלה ושיקום המבנים.

אט אט החלו המבנים והחווה לקבל צורה, מכון המים חזר לפעול ובשליה הוקם מרכז ההדרכה הארצי לעובדי החברה ע"ש מר יורם אוברקוביץ' ז"ל שהיה המפורסם מבין יושבי ראש ועדי העובדים ו"האיש על השאלטר".

מי הקירור של תחנת הכח מוזרמים אל הנחל, ומנקים אותו בדרכם חזרה אל הים, בבתי הפועלים מוצגים ממצאים מתקופת הזוהר של החווה ואלפי קורמורנים חורפים בה בתקופת הסתיו והחורף.