נאמר בתורה  (דברים פרק טז) "וְלֹא תָקִים לְךָ, מַצֵּבָה, אֲשֶׁר שָׂנֵא, ה' אֱלֹהֶיךָ". מפרש רש"י: "מצבה – אבן אחת, להקריב עליה, אפילו לשמים. אשר שנא – מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות, ואת זו שנא. כי חק היתה לכנענים, ואף על פי שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלו חק לעבודה זרה".

ואכן האבות הרבו להקים מצבות לשמים כמתואר בספר בראשית.

ההבדל בין מזבח למצבה הוא שמזבח עשוי מאבנים ומצבה עשויה מאבן אחת.

הרמב"ן (שם) שואל על רש"י: "ואם כן, אסר הכתוב האשרה ואסר כל נוטע בהר הבית אע"פ שכוונתו לשמים, ואסר המצבה לשמים, ושניהם מפני חוקת הכנעניים.
אבל לא הבינותי החק הזה, שהרי הכנעניים גם במזבחות גם במצבות היו נוהגים, שהכתוב אומר ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם (לעיל יב ג), כי את מזבחותם תתצון ואת מצבותם תשברון (שמות לד יג), וכן בכל מקום".

ולכן הוא נותן טעם אחר באיסור והוא: "ואולי נאמר שהחזיקו הכנענים במצבות, ולא היה להם בית ע"ז שאין שם מצבה להקטיר עליה ולצוק שמן על ראשה, וכעניין שנאמר בבעל (מלכים ב י כו): "ויוציאו את מצבות בית הבעל", אבל המזבחות היו במקצתן להקריב גם בהם".

ומוסיף הרמב"ן: "והנראה בעיני, כי היו הכנענים השטופים בע"ז עושים בכל בתי אלוהיהם מזבח להקריב עליו הקורבנות ואבן גדולה מוצבת על פתח הבית לעמוד עליה הכומרים ואילן נטוע חוצה לה לאשר דרך הבאים שם, וגם היום הנוצרים עושים כן. והנה השם הנכבד שנא ומאס כל מעשיהם ואסר המצבה והאשרה, ולא השאיר רק המזבח שהוא צורך הקורבנות אשר הוא יתברך ציוה בהם, והיו נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו מאז קודם היות ע"ז בעולם".

וכך פוסק הרמב"ם (הלכות עבודה זרה פרק ו): "מצבה שאסרה תורה, היא בניין שיהיו הכול מתקבצין אצלה, ואפילו לעבוד את ה', שכן היה דרך עובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוקיך". וכל המקים מצבה, לוקה".

במקביל ישנו איסור להקים במה דהינו מזבח, אפילו לעבודת ה'. איסור זה חל בזמנים מסוימים כמפורט במשנה (זבחים פרק יד): "עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות; משהוקם המשכן, נאסרו הבמות, ועבודה בכוהנים. קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים; קדשים קלים, בכל מחנה ישראל. באו לגלגל, הותרו הבמות. קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים; קדשים קלים, בכל מקום. באו לשילה, נאסרו הבמות. ולא היה שם תקרה, אלא בית של אבנים מלמטן יריעות מלמעלן; והיא היתה מנוחה. קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים; קדשים קלים ומעשר שני, בכל הרואה. באו לנוב ולגבעון, הותרו הבמות. קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים; קדשים קלים, בכל ערי ישראל. באו לירושלים נאסרו הבמות, ולא היה להן עוד היתר, והיא היתה נחלה. קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים; קדשים קלים ומעשר שני, לפנים מן החומה.

גבעת הראל סמוכה פיזית למשכן שילה, בערך ק"מ אחד בקו אוירי. האם הוקם במקום זה מזבח בזמן היות המשכן בשילה, או אולי לפני בנייתו/אחרי חורבנו? מי ידע. והרי פסל מיכה קיים היה בזמן היות המשכן בשילה, וכך נאמר בנביא (שופטים פר קיח): "וַיָּשִׂימוּ לָהֶם, אֶת פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה, כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹקִים, בְּשִׁלֹה".